הגעתי לתחנת "קול השלום" לחצי שנה, לפי בקשתו של רואה החשבון יעקב ורקר, לעזור בניהול החשבונות והעסקים של אייבי נתן, עד שימצא מישהו אחר. למעשה נשארתי כשנתיים וחצי.

​

התקופה במשרדי תחנת "קול השלום" הייתה מעניינת ונגעה בנושאים שמעבר לתחנת רדיו. אייבי התגייס לתת חסות למלחמה בסמים, והפעילות של עמותת "אל סם" התנהלה במשרדי התחנה. לתחנה הגיעו הורים שקיוו לקבל מזור עבור בנם או בתם המכורים לסמים. לבי נכמר עליהם. בנוסף אייבי יצא לעולם להביא מצרכים שונים לרעבי ביאפרה. הוא גם "לקח" מטוס קל וטס למצרים, ברצונו להסב את תשומת לב עולמית לתהליך השלום.

לאייבי היה בעלים של מסעדת  "קליפורניה". 

​

בתחנה התקיימו מספר תוכניות:

בימי שישי התקיימה תכנית ראיונות של איתן דנציג, ולתחנה עלו לרגל הרבה פוליטיקאים ואנשי תרבות. שאול אייזנברג שידר תכנית ספורט שבועית וראיונות עם ספורטאים. גד ביטון השמיע מוזיקה בלילות שבת. כך שהתחנה הייתה תמיד מלאה באנשים שכיכבו בחדשות.

​

המשרדים של התחנה שכנו ברחוב פרוג בתל אביב. האנייה, יותר נכון ספינה קטנה, עגנה כשלושה קילומטרים מהחוף. השדרנים שידרו מהספינה.  הם היו יורדים בדרך כלל פעם בחודש לשבוע, לחופשת חוף. משכורתם הייתה קטנה מאד. זו הסיבה שהייתי מארחת אותם בביתנו בימי שישי לארוחת שבת. עיקר הדאגה לבריאות עובדי הספינה, התמקדה בחורף, כאשר הים היה סוער. השדרנים כמעט כולם הגיעו מחו"ל. גיל קציר, מצוות עובדי התחנה, תגבר את השדרנים מדי פעם בספינה.

​

בתקופה הזו אייבי נתן התחתן עם קלריטה, אישה נאה, אם לשלושה. דרום אמריקאית.

הטבח של אייבי היה הודי שמו ראדה, מעובדי צוות הספינה. הוא עבד איתו  שנים רבות וסעד אותו בשנות מחלתו.

העוזר של אייבי ויד ימינו, ראובן לוי, עבד עם אייבי שנים רבות, והיה נאמן לו מאד, עד לסגירת התחנה. שמחנו מאד כשראובן ומזכירתו של אייבי, חוה, נישאו.

האווירה הייתה מאד משפחתית, עם צוות קטן.

עם חלק מהשדרנים נשאר קשר, והשדרן טים (שפרד) סקרימשו נשאר בארץ, התחתן עם ישראלית ולהם שתי בנות. טים וגיל  ממשיכים לשדר בתחנת רדיוס 100 FM.  מייק דרבי, אחראי שדרנים בתקופת קול השלום, חזר לאנגליה והפך להיות מחנך. גאוון פורד ז"ל, עבר לשדר בלבנון. לגבי השאר אין לי מידע.